###### מן ההקדמה לספר החשק היודע אמיתת המציאות יהיה יותר עניו ושפל רוח מזולתו. והעד, אמרו על רבן של כל הנביאים ע"ה "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב' ג'). מכל מקום אם ירצה להשתרר תהיה כוונתו בהשתררותו הפך מכוונת המשתררים משאר העם. כי כל איש זולתו המבקש שררה מפני שימשול על העם כארי ואוכל והוא לבדו. והמבקש שררה כדי שיקבלו העם ממנו תורה ומצות, ויחפוץ שכל העם ידמו לו בחכמה כמו שנאמר על מי שנתנה התורה והמצוה על ידו, "ומי יתן כל עם יהו-ה נביאים כי יתן יהו-ה את רוחו עליהם" (במדבר יא' כט'.) וזה הפך מן ההדיוט המושל, שהנה הוא לא יחפוץ שידמה לו שום אדם מכל העם. והשם יתברך דמה את האדם השלם אל עצמו בזה שגם הוא חפץ להשלים את האדם עד שידמה לו. וזה החשק המשותף עם השפע הנשפע מאתו על האדם הביאו להמציא כלים מביאים את האדם לידי התדבקותו בו בקלות