#### נצח והוד (1): עצם וְדַע כִּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם יהו"ה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד, נִקְרָאִים עֶצֶם הַשָּׁמַיִם וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְטֹהַר (שְׁמוֹת כַּד, י), לְפִי שֶׁעִצּוּמָם הוּא בָּא מִן הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא שָׁמַיִם, וְהוּא בְּסוֹד יָדוּעַ כָּתוּב לַיּוֹדְעִים חֵן. וְהֵם עֶצֶם הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ, וּמֵהֶם מְקַבְּלִים כּוֹחַ כָּל הָעֲצָמוֹת לְמִינֵיהֶם, וְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מֵהֶם מְקַבֵּל כּוֹחַ, וְהַסּוֹד: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ (תְּהִלִּים לָהּ, י). וְזֶהוּ הַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ יָבֹא כּוֹחַ הַחַיִּים לִמְתֵי יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי אֶל ח"י. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְעָצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ (יְשַׁעְיָהוּ נָח, יָא) כְּלוֹמַר יְזַיֵּן, מִלְּשׁוֹן נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים (בְּמִדְבַּר לב, לב), וְאוֹמֵר: כָּל חֲלוּץ צָבָא, וְאוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא (שָׁם לֹא, ה), מִמְּקוֹם יהו"ה צְבָאוֹת הֵם חֲלוּצֵי צָבָא וְעָצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ. וְדַע כִּי יֵשׁ עֶצֶם אֶחָד בְּשִׁדְרָתוֹ שֶׁל אָדָם וְנִקְרָא לוּ"ז, שֶׁהוּא עַצְמוֹ שֶׁל אָדָם וְהוּא עִקָּרוֹ וְשָׁרְשׁוֹ, וּמִמֶּנּוּ עִקַּר תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁל אָדָם בַּלֵּב וּבַמֹּחַ וּבַכָּבֵד וּמְקוֹם הַזֶּרַע. וְהָעֶצֶם הַזֶּה הוּא מִסֹּלֶת וּמִמִּבְחַר טִפַּת הַזֶּרַע, וְהוּא עִקַּר עֲמִידַת כָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָדָם. וּכְשֶׁמֵּת הָאָדָם וְנִתְפָּרְקוּ אֲבָרָיו וְנִרְקְבוּ עַצְמוֹתָיו, אוֹתוֹ הָעֶצֶם אֵינוֹ נִפְסַד וְאֵינוֹ נָמוֹחַ. אִלּוּ יַכְנִיסוּהוּ בְּאֵשׁ, אֵינוֹ נִשְׂרָף, בָּרֵחַיִם, אֵינוֹ נִטְחָן, בְּפַטִּישׁ, אֵינוֹ מִתְפּוֹצֵץ. וְהוּא הָעֶצֶם הַקַּיָּם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, הוּא הַמְּקַבֵּל כּוֹחַ הַתַּעֲנוּג וְהָעֲדָנִים אַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְעָצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ', וְהוּא הַמְּקַבֵּל עֳנָשִׁים בִּרְשָׁעִים וְעָלָיו נֶאֱמַר: וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם (יְחֶזְקֵאל לֵב, כז). וְהָעֶצֶם הַזֶּה שָׁרְשׁוֹ וְעִקָּרוֹ מֵעֶצֶם הַשָּׁמַיִם הוּא, וּמִשָּׁם מְקַבֵּל כּוֹחַ קִיּוּם וַעֲמִידַת כָּל גּוּף הָאָדָם. וְדַע כִּי סוֹד הִכְרִיעָה בָּאָדָם הוּא בְּסוֹד הָעֲצָמוֹת, וּלְפִיכָךְ הֻצְרְכוּ לִרְמֹז: עַד שֶׁיִּתְפָּרְקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִכְרֹעַ בַּמּוֹדִים. וּכְבָר יָדַעְתָּ כָּל מודי"ם הוּא בַּנֵּצַח וְהוֹד. [...] וְדַע כִּי שְׁנֵי שֵׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵם נֶצַח וְהוֹד הֵם מָקוֹם יְנִיקַת הַנְּבִיאִים, וּמִן הַמָּקוֹם הַזֶּה שׁוֹאֲבִים הַנְּבִיאִים כָּל מִינֵי הַנְּבוּאוֹת, כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּפִי כּוֹחוֹ וּכְפִי הַשָּׂגָתוֹ, מִלְּבַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁעָלָה לְקַבֵּל תּוֹרָה מִמַּעַל לְמָקוֹם זֶה, כִּי נְבוּאָתוֹ בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת. וּלְפִיכָךְ תִּמְצָא הַנְּבִיאִים רוֹמְזִים בִּנְבוּאָתָם כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת', אֲבָל בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ מַזְכִּיר י"י צְבָאוֹת, לְפִי שֶׁנְּבוּאָתוֹ עָלְתָה לְמַעְלָה מִמָּקוֹם זֶה. וְתִמְצָא הַנְּבִיאִים רוֹמְזִים בִּנְבוּאָתָם ד' סְפִירוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהֵם אדנ"י, אֶל ח"י, י"י צְבָאוֹת, אֱלֹהִים צְבָאוֹת, וְכֻלָּן נִכְלָלוֹת בְּסוֹד 'כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת'.